גודאיקה - המרכז לתשמישי קדושה ויודאיקה באינטרנט

Blog Post

“אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”

מובא בשם רבי פנחס פרידמן

“אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”

על הפסוק “ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו” כותב האר”י שנשמתו של רבא האמורא היתה טמונה בתוך נעמה העמונית מצאצאי לוט, ונרמז זה בר”ת “רכושו בן אחי”, וכאשר הקליפות שבו את לוט הם שבו גם את נשמת רבא.

מצינו בגמרא שרבא דרש: “אל גינת אגוז ירדתי” למה נמשלו דברי תורה לאגוז? לומר לך שמה אגוז אע”פ שהוא מלוכלך בטיט וצואה אין מה שבתוכו נמאס, כך תלמיד חכם על אף שסרח אין תורתו נמאסת. דבר זה מתאים דווקא לרבא לומר כיוון שכאשר בחר לוט להתחבר עם אנשי סדום שהיו שטופים בזימה הוא התלכלך בתועבותם, ולכן רבא שהיה טמון בתוך לוט היה בבחינת תלמיד חכם המלוכלך בטיט וצואה, ולכן דווקא הוא דרש “מה אגוז אע”פ שמלוכלך… אין תורתו נמאסת” כדי לרמוז על שורש נשמתו שהיתה טמונה בלוט.

הזוהר כותב על הפסוק הזה שכמו שלאגוז יש קליפה המכסה על מח האגוז שבפנים כך גם בכל דבר של קדושה – הקדושה בפנים והס”א מקפת עליה מבחוץ, וזהו פירוש הפסוק “רשע מכתיר את הצדיק”, ולכן נמשלה הקדושה לאגוז.

ידוע מה שאומרים על הפסוק “כי לא ידח ממנו נידח”, שהקב”ה דואג שכל נשמה תגיע לתיקונה, ולכן אומר הכתוב “אל גינת אגוז ירדתי”, שהקב”ה יורד “אל גינת אגוז” כדי להוציא את האגוז מתוך הקליפה – לשחרר את הקדושה מהס”א המקיפה אותה. לכן טרח אברהם ומסר נפשו כדי להילחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט כיוון שידע שבלוט טמון הניצוץ של רבא שעתיד לחדש בתורה שבע”פ.

לפי זה נבין מה שאמרו בגמרא: “אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגריא (שביטלם מלימודים כדי להילחם במלכים) בתלמידי חכמים שנא’ ‘וירק את חניכיו ילידי ביתו'”, ולכאורה מדוע באמת ביטל אברהם את תלמידיו כדי לצאת להילחם? אלא בגלל שנשמת רבא שהיה מחכמי התורה שבע”פ היתה טמונה בתוך לוט הוא החליט שראוי לבטל תלמידי חכמים מעסק התורה כיוון שביטול זה יגרום לקיום התורה בעתיד ולכן “הפרו תורתיך” משום “עת לעשות לה'” שתתקיים התורה בעתיד.

אם כך מדוע נענש על כך אברהם? אלא שירידת ישראל למצרים גם הייתה בבחינת “אל גינת אגוז ירדתי” שאמרו חז”ל על הפסוק “וינצלו את מצרים”, שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים, והכוונה בזה שישראל רוקנו ממצרים את כל ניצוצות הקדושה שהיו בה, אבל עדיין צריך להבין הרי ישראל שקעו שם במ”ט שערי טומאה, ואם כך מודע הכניסם לשם הקב”ה? אלא שגם הירידה למצרים הייתה בבחינת “עת לעשות לה’ הפרו תורתיך”.

לכן למרות שלמראית עין היתה ירידת מצרים עונש לאברהם על שביטל ת”ח מלימודם, אבל לאמיתו של דבר לא היה זה עונש, אלא כמו שאברהם ביטל ת”ח כדי להציל את נשמת רבא, כך גם ירדו בניו למצרים להוציא את ניצוצות הקדושה שהיו כלואים שם. לפי זה נבין מה שהביא רבי אברהם חיזקוני על מאמר הגמרא: “אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, שחיוב  זה לא מוזכר כלל במקורות.

אלא כיוון שנשמת רבא היתה טמונה בנעמה העמונית שיצאה מלוט ע”י ששתי בנותיו השקו אותו יין לכן כדי לתקן את אותו יין זכה דווקא רבא לחדש דינים על היין, ואמרו חז”ל על הפסוק “ויתיצבו בתחתית ההר” שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לא – שם תהא קבורתכם… אמר רבא: אעפ”כ חזרו וקיבלוה בימי אחשורוש שנאמ’ “קימו וקיבלו היהודים” – קימו מה שכבר קיבלו. והקשו התוס’ בשביל מה היה צריך לכפות עליהם לקבל את התורה, הרי הם אמרו “נעשה ונשמע”? ותרץ ה”פני יהושע” שהם קיבלו רק את התורה שבכתב, אבל התורה שבע”פ לא רצו לקבל ועל כך היתה הכפיה.

אם כך מובן שמה שאמר רבא: “חזרו וקיבלוה בימי אחשורוש” הכוונה היא על התורה שבע”פ, ואמרו בזוהר על הפסוק “לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי” שהתורה שבע”פ מכונה בשם “יין”, ולכן כדי לרמוז שבפורים קיבלו ישראל את התורה  שבע”פ תיקנו חז”ל לשתות יין, ולכן  אסתר הכינה את מפלת המן דווקא במשתה היין כיוון שראתה שע”י מפלתו יקבלו ישראל את התורה שבע”פ הנמשלת ליין.

לפי זה מובן מדוע התעסק רבא בדינים הקשורים ליין כיוון שהוא היה בבחינת תורה שבע”פ המשולה ליין ונשמתו שהיתה טמונה בלוט התגלתה ע”י היין והוא שגילה שבימי אחשורוש קיבלו ישראל באהבה את התורה שבע”פ המשולה ליין כדי לתקן את חטא היין של לוט ובנותיו שעל ידם התגלתה נשמתו.

בברכת פורים שמח!

אהרן טייב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *