גודאיקה - המרכז לתשמישי קדושה ויודאיקה באינטרנט

Blog Post

יציאת מצרים – הבסיס לאמונה

הרב שלום ולך

הרב יואל קליינמן  למד בישיבת פוניבז’ והיה תלמידו של הרב שך. גם לאחר שהיגר לארצות הברית שמר על קשרים הדוקים עם רבו.

באחד הביקורים בארץ לפני שובו לארצות הברית ביקש מהרב שך שיגיד לו דבר חידוש שלאורו הוא יחוג את ליל הסדר. אמר לו הרב שך: בעת קבלת התורה עמדו בני ישראל למרגלות ההר והתעלו לדרגת נבואה. הקב”ה התגלה להנחילם את תורתו, והם שמעו את קולו “אנכי ה’ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים“. לכאורה, היה ראוי יותר שיאמר “אנכי ה’ אלקיך אשר בראתיך ויצרתיך, ובראתי את השמים והארץ“?!

משל למה הדבר דומה? לסיור של חיילים שנפלו בשבי. מפקד הצבא בכבודו ובעצמו התערב בעניין והחליט לשחררם. הוא ארגן יחידה מובחרת ועמד בראשה. לאחר שחרורם הוא הציג את עצמו בפניהם. היעלה על הדעת שיאמר “אני מפקד כח החילוץ”? ברור שיאמר “אני מפקד הצבא”.

אם כן אפוא, מדוע נאמר “אשר הוצאתיך מארץ מצרים” ולא “אשר בראתי את כל היקום”?

אלא, שזו ייחודה של היהדות משאר הדתות. שאר הדתות מתיימרות לומר מיהו הבורא ומה דרישותיו מהאדם. היהדות לעומת זאת לא אומרת, היא מראה! אילו היה הקב”ה אומר “אנכי ה’ אלקיך אשר בראתיך ובראתי את השמים והארץ” זה באמת היה נכון, אבל זו עדיין אמירה, אנחנו לא ראינו את זה, אבל כשאמר “אשר הוצאתיך מארץ מצרים” זו כבר הוכחה, כי אנחנו ראינו שהוא הוציא אותנו ממצרים. בנוסף לזאת יציאת מצרים הראתה באופן מוחשי  ע”י עשר המכות שה’ שולט בכל הטבע: בים – במכת הדם וקריעת ים סוף, בבעלי החיים שבים – בצפרדעים, בבעלי החיים שביבשה – במכת הערוב, בבעלי החיים שבאויר – במכת הארבה, במזג האויר – במכת ברד, במחלות – במכות שחין ודבר, במאורות – במכת החושך ובנפשות – במכת בכורות. לכן כשאמר “אשר הוצאתיך מארץ מצרים” כלל בכך את כל יסודות האמונה שראינו במו עינינו, ומאז ועד היום לא פסקה המסורת הישירה מדור לדור. לכן התורה כה מדגישה את יציאת מצרים וזכירתה, ייחדה לכך את חג הפסח והקפידה על כל דיניו: ביעור כל החמץ, שמירה מתערובתו, לא ייראה ולא יימצא, אכילת מצה שבעת ימים, ליל הסדר על כל סימניו, וכל זה כדי להשריש את זכר יציאת מצרים.

לכן אמרו שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכל יהודי יודע שאביו וסבו וסב סבו עד למשה רבינו הסבו בליל הסדר כמוהו, אכלו מצה ומרור כמוהו וקראו את ההגדה כמוהו!

לפני כמאה וחמישים שנה נראו ניצנו ההשכלה בגרמניה. רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, עזב את בית מדרשו שבליטא ועבר לגרמניה לפעול לחיזוק הדת. הוא שהה במקומות רבים לסירוגין. הוא ארגן חוגי לימוד לסטודנטים וחיזק רבנים. באחד הימים שב מברלין ופנה לאכסנייתו הקבועה אצל יהודי שומר תורה ומצוות שניתן לסמוך על כשרות מטבחו. כשעמד בפתח האכסניה הוא נרעש, בעל הבית קידם את פניו בגילוי ראש. פני בעל הבית חוורו, הוא מלמל כמה מילים וחזר לאכסניה, לאחר מכן הוא שב עם כיפה לראשו. “איני יודע אם הגעתי למקום הנכון” אמר הרב. “בודאי שהגעת, הכשרות נשמרת במלואה”, ענה לו בעל הבית. רבי ישראל החזיק בידיו ואמר לו “אמור לי איך נפלת בידי המשכילים”. סיפר לו בעל הבית: לפני ימים אחדים התארח כאן אפיקורס, כשראה את הליכות הבית ושמירת התורה הוא החל לצחוק עלי. אמרתי לו: אתה אורחינו, אך תן כבוד באורחות חיינו. אם באת כדי ללעוג מצא לך אכסניה אחרת! האפיקורס החל לצחוק. הוא שלח לקנות נקניק מבשר חזיר, עמד באמצע הטרקלין והכריז: הריני לבחון אם יש השגחה אלוקית, אני אוכל את הנקנית, אם אחנק בעת בלעי אותו אדע כי יש שכר ועונש. הוא אכל את הנקניק וכלום לא קרה. מאז אמונתי התרופפה…

רבי ישראל הביט בו ותוך כדי השתנה מבטו של בעל הבית: בתו נכנסה לבית. “אבא, אבא, קיבלנו תעודות!” האב הביט בתעודה ופניו קרנו. “אכן נחת רוח”, הוא אמר “יראה כבוד הרב!”. רבי ישראל נטל את התעודה: “טוב מאד בכל המקצועות”, “ציון לשבח בחשבון ובנגינה”. “במה את מנגנת?” שאל אותה. “בפסנתר” ענתה לו הבת, “הגעתי למקום הראשון בתחרות הנגינה”.

“מאין לי לדעת” השיב רבי ישראל, “הנה, יש כאן פסנתר, נגני ונראה אם אכן את ראויה לציון לשבח”. פני הילדה הפגינו כעס, “חוששני שבתך מפגינה חוסר נימוס”, אמר רבי ישראל. “אכן” אמר האב, “מדוע שלא תנגני ותוכיחי לרב שאת ראויה לתעודה?”.

“אני מתנצלת”, אמרה הבת, “לא אני זו שלוקה בחוסר נימוס! לשם מה נתנו לי תעודה, כדי שכל אחד יטיל בה ספק ויורה לי לגשת לפסנתר ולהוכיח אותה ואני אענה לכל אתגר ואנגן בו? ראה מי הנפיק את התעודה ומי חתום עליה, הם ראויים שיסמכו אליהם, לשם כך נתנו לי תעודה כדי שלא אצטרך להוכיח את עצמי בכל פעם!”.

“נדמה לי שהיא צודקת”, אמר האב. “אכן” אמר רבי ישראל. “האמת היא שציפיתי לסירובה, ואם אתה מזדהה עם תשובת בתך יתפזר גם הערפל במוחך”. “דע לך שיש שכר ועונש בעולם, ויש השגחה פרטית על כל נברא. אותו כופר שעמד והתגרה הוא שוטה כיוון שדרש שהבורא ירקוד לפי חלילו ויחולל נס לפי הזמנתו, והקב”ה התעלם ממנו כפי שבתך התעלמה מדרישתי, שכן יש בידינו “תעודה” חתומה על נכונות ההשגה ופעולת השכר ועונש והיא התורה שנכתבו בה ניסי מצרים ומתן תורה בדור שחווה את הדברים והיה עד להם כמו שכתוב “ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם“, ואיש לא הכחיש, ואיש לא התקומם כי כולם ראו עין בעין, כולם היו עדים!

אם כך אין היגיון שבעקבות דבריו של כל שוטה שיאמר שאינו מאמין ישנה הקב”ה את סדרי בראשית והליכות הטבע כדי להוכיח שיש דין ויש דיין, ועוד שאין לדבר סוף: כל יום יבא שוטה אחר, זה יתריס שאם יש עונש ייחנק ממאכל הטריפה, וזה יתריס שאם יש השגחה ייפול מסוסו בשבת… תשובת הבורא היא אחת: מי שרוצה להיווכח שיביט ב”תעודה”, תעודה זו אושרה לעיני כל העולם!” מאז לא סרה הכיפה מראשה של בעל האכסניה, אך לעניינינו אנו, מובהר כי ליל הסדר הוא הלילה המוקדש לקריאת ה”תעודה”..

פסח כשר ושמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *